מדיניות אי ההפללה בעבירות סמים קלים למעשה מבטלת את הענישה הפלילית על החזקת סמים קלים, ובראשם קנאביס, לשימוש עצמי. ואולם, הדבר לא אומר שכל אדם רשאי להחזיק סמים קלים לשימוש עצמי ולהשתמש בהם בכל אופן העולה על רוחו.
במאמרי אציג מדיניות זו במלואה, וכן אציג דעה התומכת בה ודעה המתנגדת לה. להרחבה בנושא ראה כאן
מה קובעת מדיניות אי ההפללה בעבירות סמים קלים לגבי כל אדם?
באשר לבגירים, המדיניות מתייחסת בעיקר לתפיסה של אדם המחזיק קנאביס בכמות שלא עולה על 15 גרם, במרחב ציבורי בלבד – כלומר לא בביתו.
הענישה נקבעת לפי כמות הפעמים שהאדם נתפס:
דין אדם שנתפס לראשונה, ומודה בשימוש עצמי, הוא תשלום קנס של 1000 שקלים, שלא יהיה רשום במרשם הפלילי. אדם שלא מודה בשימוש עצמי, יכול לעמוד לדין ולערער על מתן הקנס. אם הערעור לא מתקבל, המדינה יכולה להגיש כתב אישום כנגד אותו אדם.
דין אדם שנתפס בשנית, ומודה בשימוש עצמי, הוא תשלום קנס בסך 2000 שקלים, שגם הוא לא ירשם במרשם הפלילי. אותו אדם יכול גם להגיש בקשה לעמוד לדין, ואם בקשתו נדחית, גם במקרה זה עליו לשלם את הקנס, וכן יוגש נגדו כתב אישום, שעשוי לגרור עונש נוסף, מעצם הערעור על מתן הקנס.
אם אדם נתפס בשלישית, הדבר יוביל ישירות לחקירה פלילית נגדו. אם תוכח עבירתו, יהיה עליו לבצע עבודות התנדבות לתועלת הציבור, להתייצב לפגישות של שירות המבחן, למסור דגימות שתן נקיות ולשלם קנס.
אם אדם נתפס ברביעית, לרוב יוגש נגדו כתב אישום פלילי.
באשר לקטינים, המדיניות קובעת שבעבירה ראשונה, התיק ייסגר ללא רישום פלילי, בטיפול מותנה ובהודאת הקטין, שאם יסרב לטיפול, התיק יעבור להליך פלילי בביהמ"ש לנוער.
גם עבירה שנייה תסגור את התיק בהסדר מותנה, בתנאים זהים לבגירים, ועבירה שלישית תוביל ישירות להליך פלילי בביהמ"ש לנוער.
מדיניות אי ההפללה מוצדקת כי זכותו של אדם לפגוע בעצמו
שימוש בסמים, גם אם קלים, יכול לפגוע במשתמשים בהם. ואולם, כל אדם הוא האחראי לשימוש בשכלו, בגופו וברכושו, ומכאן שלכל אדם זכות לפגוע בעצמו – כל עוד הוא לא פוגע עקב כך גם בזולת.
לכן, בהנחה ואדם רוכש סמים לשימוש עצמי בלבד, הרי שניתן לטעון שהפללה במצב שכזה היא פגיעה חמורה בזכות לחירות, לפיה כל אדם זכאי לקבל החלטות עצמאיות לגבי חייו ולחיות כראות עיניו.
טענה זו לא אומרת, כמובן, שחובה על אדם להשתמש בסמים קלים, אלא שחובה לאפשר לכל המעוניין בכך לעשות כן.
מדיניות אי ההפללה לא מוצדקת כי הדבר עשוי לגרום לאי הפללה בעבירות מכל סוגי הסמים
רק ב-2018 הכיר החוק בהבדל בין סוגי הסמים. משמע, במשך עשרות שנים לא היה בחוק כל הבדל בין סמים קלים לבין סמים שאינם כאלה.
ניתן לטעון שהדבר מוכיח שהציבור יכול לשכנע את המחוקק ביתר קלות לשנות תפיסותיו, ולכן קיים סיכוי שהמדיניות המדוברת תגרום ל"מדרון חלקלק". כלומר, לדוגמא, הציבור יוכל להציג בפני המחוקק סמים נוספים, שאינם מוגדרים כ"סמים קלים", ולשכנע אותו שהנזקים הנגרמים מהם אינם כה חמורים (בעוד שצריך לזכור שכל אדם מושפע מצריכת סמים באופן שונה), ולכן יש צורך באי הפללה גם בעבירות סמים מסוג זה. הדבר עלול לגרום, בהדרגה, לאי הפללה ביותר ויותר עבירות סמים, מה שבפועל יגרום לנזקים גופניים ונפשיים אצל רבים מהאוכלוסייה.
לסיכום, חשוב להכיר מה קובעת מדיניות אי ההפללה בעבירות סמים קלים לגבי כל אדם, קטין או בגיר, בהתאם לכמות הפעמים שנתפס. בנוסף, חשוב לדעת שישנן דעות וטענות שונות בנושא מדיניות אי ההפללה בעבירות סמים. יש להתחשב בכל הטענות השונות, ולבחון את הנזק שיגרם לעומת התועלת שתיווצר כתוצאה מאי הפללה זו, וע"י כך להגיע להחלטה בנושא.
